בישראל אין מאגר רשמי של היסטוריית קילומטראז'. משרד התחבורה מפרסם רק נתון אחד: הקריאה שנרשמה בטסט האחרון. זה מספיק כדי לתפוס זיוף גס — אבל לא כדי לראות מגמה.
קל־קאר פותר את זה בדרך פשוטה: כל פעם שרכב נבדק באתר (או נסרק בסריקה הלילית), הקריאה מהטסט נשמרת אצלנו. שנה אחר כך יש שתי נקודות, אחרי שלוש — גרף. המידע ציבורי, עוסק ברכב ולא במי שבדק, ולא קיים בשום מקום אחר.
שלושה סימנים לזיוף
- המד היום מראה פחות מהקריאה בטסט האחרון. זה לא 'טעות' — מד לא הולך אחורה.
- ק"מ שנתי לא הגיוני: רכב פרטי ממוצע עושה 12–18 אלף ק"מ בשנה. רכב בן 6 עם 40 אלף ק"מ — או שעמד בחניה (ואז יש בעיות אחרות), או שמישהו 'עזר' לו.
- בלאי שלא מתאים: דוושות שחוקות עד הברזל, הגה מבריק, כפתורים מחוקים — ברכב עם '60 אלף ק"מ'.
מה עושים כשיש חשד
מבקשים מהמוכר את היסטוריית הטיפולים (בספר או במייל ממוסך) — כל חשבונית מוסך רושמת ק"מ. מבקשים את דוח המסלקה — תביעות ביטוח מציינות לפעמים ק"מ. ואם עדיין לא מסתדר: לא קונים. זיוף מד הוא עבירה פלילית, ומי שזייף מד, זייף כנראה גם דברים אחרים.