בדקות הראשונות
- 1. עוצרים בבטחה, מדליקים מהבהבים, לובשים אפוד זוהר. נפגעים? מתקשרים 101 (מד"א) ו-100 (משטרה).
- 2. לא מזיזים את הרכבים לפני שמצלמים — אלא אם הם מסכנים את התנועה.
- 3. מצלמים הכל: זווית רחבה של הזירה משני צדדים, סימני בלימה, תמרורים, ואז כל נזק מקרוב. גם את הרכב השני.
- 4. מצלמים מסמכים של הצד השני: רישיון נהיגה, רישיון רכב, תעודת ביטוח חובה. לא מסתפקים ב'אני אשלח לך'.
- 5. שם, טלפון ומספר רכב של הצד השני — ושל עדים, אם יש.
מה לא עושים
- לא מתווכחים על אשמה ולא חותמים על כלום בזירה. 'סליחה' נשמע נחמד — ובבית משפט זה הודאה.
- לא מסכימים ל'נסדר בינינו בלי ביטוח' לפני שרואים הצעת מחיר משמאי. נזק שנראה 2,000 ₪ יוצא 9,000.
- לא נותנים לגרר 'שהגיע במקרה' לקחת את הרכב — קוראים לגרר של הביטוח שלכם.
בשעות הבאות
- 6. מודיעים לחברת הביטוח (חובה תוך ימים ספורים לפי הפוליסה).
- 7. שמאי מורשה — מהביטוח או עצמאי מרשימת משרד התחבורה.
- 8. תלונה במשטרה אם יש נפגעים, אם הצד השני ברח, או אם אין לו ביטוח.
- 9. שומרים את כל הקבלות: גרר, מונית, רופא.
- 10. לא מתקנים לפני שהשמאי ראה.
ערכת התאונה של קל־קאר
העמוד 'ערכת תאונה' מרכז את כל זה: כפתורי 100/101, צילום עד 6 תמונות נזק, צילום רישיונות וביטוח של שני הצדדים, פרטי הפוגע והנפגע, מיקום GPS — והכל נשמר במכשיר שלכם בלבד ונשלח בלחיצה לביטוח או לוואטסאפ. כדאי לפתוח אותו פעם אחת עכשיו, כשרגועים, כדי שיהיה מוכר ברגע האמת.