בדוח קל־קאר מופיעים שני נתונים: סוג הבעלות הנוכחי (פרטי / חברה / ליסינג / השכרה) והיסטוריית הבעלויות מ-2017 — כמה ידיים ומאיזה סוג. השילוב ביניהם מספר את הסיפור של הרכב.
השכרה לשעבר
רכב שהיה בחברת השכרה נסע עם מאות נהגים שונים, לא כולם עדינים. מנגד — הוא טופל בזמן (חברות השכרה לא מדלגות על טיפולים) ובדרך כלל נמכר צעיר. מחיר השוק שלו נמוך ב-10–15% מרכב פרטי. אם המחיר לא משקף את זה — לא לקנות.
ליסינג לשעבר
נהג אחד (או משפחה אחת) שלוש שנים, טיפולים בזמן במוסך מורשה, ק"מ גבוה יחסית (30–40 אלף בשנה זה נורמלי). לרוב עסקה טובה — בתנאי שההיסטוריה מראה נהג אחד ולא 'ליסינג תפעולי' שהתגלגל בין עובדים. הק"מ הגבוה חייב להשתקף במחיר.
יד ראשונה פרטית
נשמע כמו החלום — אבל בודקים: כמה ק"מ, האם טופל (ספר טיפולים), ולמה נמכר. 'יד ראשונה' עם 8 שנים בלי ספר טיפולים שווה פחות מליסינג מסודר.
מה שמפחיד באמת
- 3 ידיים ב-4 שנים — כל בעל מכר מהר. למה?
- 'חברה' לא מזוהה שהחזיקה שנה — לפעמים סוחר שמסתיר יד.
- מעבר מ'השכרה' ל'פרטי' וחזרה — רכב שסובב בשוק.