1. לא לחדש אוטומטית. ההצעה של השנה שעברה כמעט תמיד יקרה יותר מהצעה חדשה — מבקשים 3 הצעות, כולל מחברה ישירה אחת.
2. לבדוק את שווי הרכב בדוח קל־קאר צ׳ק. מקיף על רכב ששווה 15 אלף ₪ עם השתתפות עצמית של 3,000 ₪ — כנראה לא משתלם; צד ג' מספיק.
3. נהגים: לצמצם ל'נהג נקוב' או 'מעל גיל X' מוריד מחיר. להוסיף נהג צעיר מעלה משמעותית — אבל לתת לו לנהוג בלי לרשום אותו = אין כיסוי.
4. השתתפות עצמית: גבוהה יותר = פרמיה נמוכה יותר. לבחור סכום שתוכלו לשלם בלי לחשוב פעמיים.
5. כיסויים נלווים: רכב חלופי, שמשות, גרירה, הרחבת צד ג' לרכבי יוקרה — כל אחד עולה. לוקחים רק מה שצריך.
6. מיגון: אימובילייזר / איתוראן שהחברה דורשת — בלי זה, במקרה גניבה עלולים לא לשלם. לוודא שמה שרשום בפוליסה באמת מותקן.
7. תאריך: תעודת החובה נכנסת לתוקף רק אחרי תשלום. לא לחכות ליום האחרון — ולשמור תזכורת בתיק הרכב.

רשות שוק ההון — הגשת תלונה על חברת ביטוח ↗ — כשחברת ביטוח לא משלמת או מתמהמהת — פנייה לרשות המפקחת. וכשקונים רכב יד שנייה — בקשו מהמוכר את דוח התביעות של הרכב (INFOCAR) והעלו אותו לדוח קל־קאר צ׳ק לפירוש אוטומטי. איך משיגים אותו.